המוח ככלי רפואי

פורסם בTheMedical (לחצו לקישור)

המילה "מדיטציה" עשויה ליצור רושם מוטעה, ולרוב מקושרת לרוחניות. למעשה, בשימוש נכון, מדובר בכלי רפואי יעיל וחשוב הצובר תוקף ומוניטין.  

בשנים האחרונות מתפתח שדה מחקר רחב בתחום של מדעי המוח ופסיכולוגיה לגבי ההשפעה של תרגול מצבי תודעה שונים על "גמישות המוח" וחוסן מפני דחק (סטרס) ומחלות. תחומים כמו תרגול מדיטציה שבעבר נחשב כ"ניואייג'" איזוטרי, הופך בשנים האחרונות לתחום חם ומקובל בקהילה המדעית. הסיבה לכך נעוצה בין השאר בהתקדמות המכשור הרפואי והיכולת לבדוק השפעה על המוח (fMRI), והתעוררות עניין בתחום בקרב אנשי רפואה ומדע.

ישנם סוגים שונים של תרגול מדיטציה, וניתן להתייחס אליה כחדר כושר מנטלי עם השפעה חיובית על חוסן נפשי וגופני. כיום מצטבר ביסוס מחקרי בתחום של הפחתת סטרס שמקושר למחלות שונות (כגון מחלות לב, סוכרת, והפרעות חרדה ודיכאון) וכבר קיימות התערבויות טיפוליות בבתי חולים המשלבות תרגול.

התערבויות המשלבות מדיטציה ומוכרות היום בעולם הרפואה נקראות "שיטות טיפול מבוססות מיינדפולנס (קשיבות)". שיטות אלו משתייכות לתחום פסיכולוגיה קוגניטיבית מ"הגל השלישי". הן משלבות עקרונות מהפסיכולוגיה הבודהיסטית שקיימת כ2500 שנה והיא מעשית מאוד. למרבה ההפתעה, גם יסודות הטיפול הקוגניטיבי המסורתי והמקובל מבוססים על עקרונות מהבודהיזם.

מיינדפולנס עוסק בקבלה של החיים ושל עצמנו בכל רגע. הסבר מקובל הוא "הפניית תשומת הלב למה שקורה  ברגע הנוכחי, באופן מתבונן ולא שיפוטי". אחת ממטרות התרגול היא לחדד את המודעות לזרם התודעה, ולבחון את ה"פטפטת" מחשבתית, מבלי לשפוט את התוכן.

מתברר, שעצם הניסיון להימנע מרגשות או חוויות שלא נוחות לנו, מייצר מלחמה פנימית הגורמת לסבל.  מחקרים מראים שעצם הניסיון להפסיק את המחשבות, רק מגביר את העוצמה של מעגלי חשיבה והתחושות שהם מייצרים. באופן פרדוכסלי, רק דרך קבלת המציאות כפי שהיא, יהיה ניתן לחוש הקלה בסבל, ולעמוד יותר טוב בלחצים.

במאמר [1] שהתפרסם ב Journal of the American medical association ( JAMA),  במטה אנליזה של מחקרים בתחום המדיטציה והשפעתה על סטרס ואיכות חיים. התוצאות הראו שהתערבויות מבוססות מדיטציית מיינדפולנס השפיעו על סימפטומים של חרדה, דיכאון וכאב. התוצאה המשמעותית שהתקבלה, שהשיפור בסימפטומים נראה לאחר כשבועיים בלבד של תרגול מצטבר במשך שעתיים וחצי בשבוע.

הנתונים הראו כי תרגול שבין חודשיים לשישה חודשים, משפר סימפטומים של חרדה בטווח שבין 22% ל38%, וסימפטומים של דיכאון בין%22 ל30%. זהו נתון מדהים בהתחשב בעובדה שאלו גם אחוזי ההשפעה של תרופות אנטי דיכאוניות. במאמר מציינים, שהיכולת למדיטציה זהו כישור שמפתחים, ולא ניתן להגיע בזמן קצר לרמה גבוהה של מומחיות, כזו שתוכל לייצר תוצאות מחקריות משמעותיות יותר, ובתחומים נוספים.

הנושא עלה למודעות  גם בעיתונות הפופולרית, ומגזין "טיים" האמריקאי אף הקדיש לכך השבוע את השער [2], זמן קצר לאחר שפרסם מאמר דעה [3] שקרא להתייחס למדיטציה כאל תרופה. החוקרים טוענים שזה תחום שכדאי להתייחס אליו כטיפול לגיטימי בעולם הרפואה. תוכניות התערבות הכוללות עקרונות של מדיטציית מיינדפולנס, משפיעות על המוח באופן כזה, שהן יכולות לתרום לעמידות רגשית במצבים קשים, ולהשפיע באופן חיובי על הבריאות ואיכות החיים בכלל.

כפסיכולוגית שנפגשת עם המגוון הרחב של כאב אנושי, שילוב של תרגול ועקרונות טיפוליים מבוססי מיינדפולנס, משפר את איכות החיים ויכולת ההתמודדות עם דחק וחרדה באופן משמעותי. במציאות הישראלית ישנו הכרח בחיזוק החוסן הנפשי ויכולת התמודדות עם מצבי דחק. בשל כך, כדאי לשקול  הכנסת התערבויות מסוג זה כתכניות מניעה לבתי ספר כבר בגילאים צעירים. התערבות מוקדמת יכולה להוריד את הסבירות לסימפטומים של  PTSD, ולייצר יכולת התמודדות טובה יותר עם חרדה וכאב.

יחד עם זאת, ישנן סיבות אפשריות להסתייגויות של אנשים מהתרגול. אחת מההסתייגויות, שרבים מקשרים מדיטציה עם יוגה או רפואה אלטרנטיבית, ומעריכים באופן שגוי את הזמן וההשקעה שנדרשים, וזה מוביל להתעלמות מהראיות הנוירולוגיות שמוכיחות שתרגול משפר את פעילות המוח.

אומנם המחקר בתחום תופס תאוצה, אך גם לאחר מתן לגיטימציה לחקר הנושא, קיים קושי לבצע מחקר אמפירי רציני,  הנובע בין השאר גם מקשיים טכניים של מימון. כדי לבצע מחקרים רציניים שכוללים גם צפייה ישירה על ההשפעה במוח, נדרש מכשור יקר וצוות רב מקצועי מיומן, שיודע גם לקרוא את התוצאות, ומדובר בעלויות של מיליונים. מימון מחקרים מסוג זה, בוודאי לא עונה על האינטרס הפוליטי והכלכלי של חברות ענק שעוסקות בייצור תרופתי לטיפול בסימפטומים, ובמנגנוני הפצה מסיביים, ולא במניעה של מחלות ומציאת דרכים חלופיות לשיפור איכות החיים האנושית.

הקדחתנות של העולם המערבי מייצרת גורמי לחץ מרובים, שגורמים גם למחלות, ומנגד קיימים פחות מוקדי תמיכה קהילתיים בשל הדגש הרב על אינדיבידואליות שמייצרת ניכור. תרגול עשוי לייצר שקט נפשי ותפקוד טוב יותר, ביחד עם שינוי מורגש בתבניות חשיבה נוקשות, כגון פחות ביקורת עצמית, פחות כעס ואגרסיביות, יותר אופטימיות ותחושת חיוניות, ואולי אף חשוב מכך – יותר התחשבות וחמלה כלפי עצמנו והסביבה, נושא שאין להקל בו ראש במציאות הישראלית המוכרת לכולנו.

העובדה שתרגול עקבי לאורך זמן הופך את ההשפעה על סימפטומים רבים לניכרת יותר, מעלה מחשבה לגבי הצורך בהטמעה של תכניות התערבות מסוג זה לתוך מערכות החינוך, כבר בגילאים צעירים, לשם מניעה של מצבי דחק שונים ונטייה לפתח מחלות הקשורות לדחק. הנושא של מניעה בתחומים אלה, מתחיל להיות יותר ויותר רלוונטי עם "נבואת הזעם" של ארגון הבריאות העולמי שצופה שבשנת 2020 דיכאון יהפוך למחלה שנייה בחומרתה אחרי מחלות לב.

קישורים:

 [1] http://archinte.jamanetwork.com/article.aspx?articleid=1809754

 [2] http://content.time.com/time/magazine/article/0,9171,2163560,00.html?pcd=pw-MindfulRevCoverH

[3]  http://ideas.time.com/2014/01/17/we-need-to-take-meditation-more-seriously-as-medicine/

מאמרים